תנ"ך על הפרק - דברים כז - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

דברים כז

180 / 929
היום

הפרק

צווי על קיום מעמד ברכה וקללה בהר גרזים והר עיבל

וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ וְזִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר שָׁמֹר֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲ‍ֽשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ׃וְהָיָה֮ בְּעָבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב׃וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֺתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן׃וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי׃וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם׃אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֲחֹת֔וֹ בַּת־אָבִ֖יו א֣וֹ בַת־אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־חֹֽתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויצו משה וזקני ישראל. אחר שהשלים הכל יצוה לזקנים שידברו גם הם עמו ויזהירו בעם לשמור כל המצות כי כל עם הולך בעצת זקניו: שמור את כל המצוה. אמר ר' אברהם ומה הוא המצוה והקמות לך אבנים גדולות. וכתב הרמב"ן ואיננו נכון אלא על כל המצות אמר. ואמר: אשר אנכי מצוה אתכם. ולא אמר אנחנו כי עיקר הדיבור למשה והזקנים הרימו קולם לעם לאמר שמעו והאזינו ועשו כן. ואמר למטה וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל כי אמרו הכהנים לעם הסכת ושמע ישראל ומשה אמר היום הזה נהייתה לעם: וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת. כ' ר' אברהם בשם הגאון שכתבו עליהם מנין המצות כמו שכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות ופי' באר היטב על הכתיבה. ורבותי' אמרו שכתבו בהן כל התורה בתאגיה וזייניה ובשבעים לשון ואפשר שהיו האבנים גדולות מאוד או שהיו מעשה נס: למען אשר תבא אל הארץ. א"ר אברהם כי השם יעזרך אם החלות לשמור מצותיו כי זאת מצוה הראשונה לביאתם לארץ. והרמב"ן כתב ולפי דעתי רומז לכל דברי התורה אמר שתכתוב כל דברי התורה להיות לך לזכרון למען אשר תבא אל הארץ ותכבוש אותה ותירש כל העמים ההם בהיותך זוכר כל התורה ושומר כל מצותיה: כתב ר' אברהם על הברכה בני הגבירות ועל הקללה בני השפחות והם יחסרו שנים ונלקחו מבני לאה שבהם הרבים הגדול והקטן שבהם שהוא ראובן וזבולון: כי גלה כנף אביו. כתב הרמב"ן לא אמר ערות אביו אלא כנף אביו דרך כבוד לאביו. למעלה כשהזהיר על העריות אמר גלה ערות אביו שכיון שחייב עונש גדול מיתה או כרת הוצרך להזכיר הרעה שעשה על כן הזכיר הערוה אבל בכאן די להזכיר כי גלה כנף אביו כי בגלוי כנף אביו לבד מחוייב כי מקלה את כבודו וכן לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו דרך כבוד שלא יקרב אליה כי אין ראוי לגלות כנפו אשר פורש על אשה דרך חופה כטעם ופרשת כנפיך על אמתך. כתב ר' אברהם טעם להזכיר אלו י"א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר וראייה ושם בסתר כי אם יעשה בגלוי יומת וכן מכה רעהו בסתר והחל מהעיקר שהוא בינו ובין בוראו ואחר כך בינו ובין אבותיו כי מי יודע אם יקלה אותם. ומסיג גבול רעהו כי הוא דבר סתר. ומשגה עור כי לא יוכל לפרסם מי השגהו. ומטה משפט גר ויתום כי אין עוזר להם. והזהיר גר כי אם יטה דין אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו והגר והיתום והאלמנה אין להם כח וכן השוכב עם אשת אביו ואחותו וחותנתו איננו נחשד להתייחד עמהם על כן הוא דבר נסתר ואין כן שאר העבירות. ועם בהמה זכר ונקיבה כי אין להם פה שתזעק ותערער: לוקח שוחד. לפי דעת רבים הוא הדיין ולפי דעתי הוא העד השקר: אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. פרש"י שקבלו עליהם כל התורה בארור. וכתב הרמב"ן ולפי דעתי כי הקבלה הוא שיודה במצות בלבו שמאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר והעובר עליהם יענש ואם יכפור באחת מהם אז תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא בארור אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל חזיר לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב בעצלה אינו בחרם שלא אמר אשר לא יעשה. ובירושלמי דורש אותו על המלך וגדולי הדור שבידם להקים התורה ביד המבטלים אותה אפי' אם היה צדיק גמור והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זה בארור. עוד דורש בירושלמי על החזן שצריך להקים התורה על הציבור להראות פני כתבו לכל כמו שמפורש במס' סופרים שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדין לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך